פסק-דין בתיק ב"ל 28038-09-12

1.       ביום 18/1/11, הרים המערער משא כבד בעבודתו, ובשל כך - לקה בגבו. המשיב הכיר בארוע האמור כבתאונת עבודה ושילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 18/4/11.

2.       המערער ביקש לקבוע לו דרגת נכות מעבודה. עקב כך, הועמד המערער, ביום 8/7/11, לבדיקת ועדה רפואית בהרכב שני פוסקים רפואיים. אותה ועדה רפואית קבעה כי החל מיום 19/4/11, יש למערער דרגת נכות מעבודה בשיעור 10% לפי פריט 37(7)(א) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: " המבחנים" ו" התקנות", בהתאמה), וכי את אותה דרגת נכות יש להעלות במחצית, לשיעור של 15%, על פי תקנה 15 לתקנות. 

3.       המשיב ערר על החלטתה של הועדה הרפואית מיום 8/7/11. לטענת המשיב, בעררו, טעתה הועדה הרפואית האמורה, בכך שלא התייחסה למצבו הקודם של המערער, שהיה לדעת המשיב "בולט וממושך", שכן למערער, על פי אותה הטענה, היה עבר עשיר של כאבי גב.

4.       ביום 1/10/11, ניתנה למערער חוות דעת של אורתופד מטעמו, ד"ר אסעד נעום. ד"ר נעום חיווה את דעתו על כך שלמערער יש דרגת נכות בשיעור 20%, לפי פריט 37(7)(ב) למבחנים, אלא שממנה יש לקזז דרגת נכות בשיעור 10% בגין "מצב קודם" לתאונה מיום 18/1/11, ואת היתרה, בשיעור 10%, יש להעלות במחצית לשיעור של 15%, לפי תקנה 15 לתקנות.

5.       ביום 13/11/11 הובא עררו של המשיב לדיון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: " הועדה הראשונה"). חוות דעתו של ד"ר נעום מיום 1/10/11, היתה בפני הועדה הראשונה. בהחלטתה מאותו יום, קבעה הועדה הראשונה כי היא אינה מקבלת את עמדתו של ד"ר נעום. הועדה הראשונה קבעה כי למערער יש דרגת נכות בשיעור של 10%, לפי פריט 37(7)(א) למבחנים, אשר כולה אמורה להיות מקוזזת כנגד מצבו הקודם של המערער.

          לפיכך, קבעה הועדה הראשונה שהחל מיום 19/4/11, דרגת הנכות של המערער עקב התאונה הנדונה, היא בשיעור של 0%.

6.       המערער ערער לבית דין זה על החלטת הועדה הראשונה מיום 13/11/11. הערעור נדון בפני השופטת עדית איצקוביץ, בתיק 19825-12-11.

          ביום 13/2/12 ניתן על ידי השופטת איצקוביץ תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בדבר קבלת הערעור. בפסק הדין מאותו יום, נאמר:

"בהסכמת ב"כ הצדדים, עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב שתערוך למערער בדיקה קלינית נוספת ותתייחס לממצאים שבבדיקת המומחה ד"ר עסאד נעום לפיהם: 'רגישות מפוזרת גב תחתון עם הגבלה ניכרת בתנועות הגב, ירידה בתחושה ירך ושוק שמאל אספקט קדמי, הרגשת חולשה בזמן מישוש ברך שמאל נגד כח'.

לאחר מכן תשקול שוב הוועדה אם נותרה למערער נכות כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 18.1.11 ובאיזה שיעור.

החלטת הוועדה צריכה להיות מנומקת בצורה כזו שתובן גם על ידי מי שאינו רופא.".

7.       בהתאם לפסק הדין האמור, היה אמור עניינו של המערער לחזור אל הועדה הראשונה, אלא שנראה שהיתה נסיבה כלשהי שמנעה את נוכחותו של אחד מחברי הועדה הראשונה, כך שעניינו של המערער הובא, ביום 23/7/12, אל ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, שכלל שניים מבין חברי הועדה הראשונה וכן - רופא נוסף. לועדה הרפואית לעררים אשר דנה בעניינו של המערער ביום 23/7/12, ייקרא להלן: " הועדה".

8.       כזכור, פסק הדין מיום 13/2/12, הורה לועדה לערוך למערער בדיקה קלינית נוספת. ואכן, הועדה בדקה את המערער וכתבה את ממצאיה. בין ממצאי הבדיקה, כפי שנכתבו בסעיף 21 לפרוטוקול שערכה הועדה, נכלל הממצא הבא:

"קיימת הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני, בעיקר יישור והטיה לצדדים.".

בנוסף, התייחסה הועדה לממצאי בדיקות ההדמיה.

          לאחר מכן, בסעיף 23 לפרוטוקול הועדה מיום 23/7/12, נכתב כך:

"מדובר בכאבים אשר החלו לפני התאונה וחייבו ברור כולל בדיקות CT בשנה טרם התאונה עצמה. הממצאים בשתי בדיקות CT לפני ואחרי התאונה דומים מאוד פרט לבלט דיסקלי לוחץ לשמאל במרווח L4-L5 . כן קיימת החמרה תחלואתית בשינויים ניווניים פאצטריים ובליסטזיס L5-S-1 . לעניין זה אין קשר בין החמרה זו לתאונה עצמה.